דבר ראש הישיבה שליט"א

בוגרים יקרים הי"ו

ימים אלו, של בין המצרים, הם החשוכים במעגל השנה שלנו. עם ישראל לדורותיו, חווה תקופות קשות ומייסרות, מלאות כאב וסבל. צרות רבות ורעות, אירעו לנו דווקא בימים אלו בחודשי תמוז ואב. בהם חרבו בתי המקדשות, וחשכו המאורות.

גם כאנשים פרטיים, חווינו זמני חושך ואפילה. מסע חיינו בנווה התלאות מזמן לנו אתגרים מורכבים. בשנות הנעורים, או כאנשים בוגרים. בישיבה, בבית או בעבודה. כך יכולים אנו לראות את ימי החושך של עמנו - שלשת השבועות משבעה עשר בתמוז ועד תשעה באב, עשרים ואחד ימי קדרות וחשכות.

הגמרא במסכת בכורות דף ח. מספרת לנו סיפור מופלא, על שורת עימותים קצרים, המתנהלים ללא מילים בין רבי יהושע בן חנניה לחכמי אתונה. באחד השלבים, מציגים סבי דבי אתונא בפני ריב"ח שתי ביצים, ושואלים "הי דזגתא אוכמתי והי דזגתא חיוורתי"? את איזו ביצה הטילה תרנגולת שחורה ואיזו הטילה תרנגולת לבנה. בתגובה, מציג בפניהם רבי יהושע שתי חתיכות גבינה, ומבקש לדעת איזו מהן נוצרה מחלבה של עז לבנה ואיזו משל עז שחורה.

המהרש"א בחידושי אגדות מבאר דיון פלאי זה, כהמשך לדברי הגמרא שם, העוסקת בזמן הריונם של בעלי חיים: "תרנגולת לכ"א יום..." ומחדש המהרש"א: "שהם כ"א יום מי"ז בתמוז עד ט' באב. והם רמזו לו ימים אלו בזוגיתא אוכמתא ע"ש הגלות. ולפי שיש עוד כ"א ימי סליחה ושמחה, מי"ט ראשון של ר"ה עד כ"א תשרי שהוא הושענא רבה יום גמר החתימה, כדאיתא במדרשות. והוא שרמז לו בזוגתא חיורתא ג"כ ע"ש ליבון עונות".

חכמי אתונה מציגים בפני רבי יהושע, שתי ביצים, אותן מטילה התרנגולת לאחר כ"א יום, שהם שלושה שבועות. הביצים מייצגות שתי תקופות זמן כאלו: שלושת השבועות של ימי בין המצרים, השחורים והקשים. ושלושת השבועות בין ראש השנה להושענא רבא, הלבנים והקורנים.

אין דרך לדעת איזו ביצה הגיעה מאיזו תרנגולת, והן נראות זהות. חכמי אתונה סבורים, שאין כל יתרון ל21 הימים השחורים, על 21 הימים הלבנים, שהרי הם זהים כל כך, עד שאין דרך להבדיל ביניהם. אם משקל הייאוש החשוך בן 21 הימים זהה למשקל התקווה המוארת של 21 ימי תשרי, הרי שאין כל תקווה לגאולה ותיקון.

אך רבי יהושע משיב להם, ומציג גוש גבינה הבא מחלבה של אחת משתי עיזים, שחורה ולבנה. אלו מזכירות את שני השעירים הזהים במראה, אך מייצגים גם הם שני מהלכים מנוגדים. השעיר אחד מבטא את הקשר בין ה' ועמו, וקרב על המזבח, בעוד השעיר שני מייצג את העוונות, ונושא אותם אל ארץ גזירה, לעזאזל. ובכל זאת הגבינה הלבנה יכולה להיווצר גם מזו וגם מזו. גם מהעז השחורה, המייצגת את הקושי והמורכבות. הכאב והסבל של עם ישראל נועדו למטרה אחת, להביא אותנו אל התיקון.

גם בחיינו הפרטיים, לעיתים בתקופות חושך של קשיים וייסורים, האור נעלם ואין תקווה. אבל כשם שההרס הוא צעד לבנייה מחדש. כך החושך הוא קרש קפיצה לשינוי, לחיים מאושרים כאשר האור שב ומאיר. וכמו עמנו, עם ישראל שמאז ומעולם ועד ימינו, מינף את ההריסות לבניין ותקומה ביתר שאת ועוז, כן נזכה גם אנו לראות מהרה בגאולה השלימה, ובקיום התחינה: "בורא עולם בקניין השלם זה הבניין"