ר"ח אלול תשנ"ו. פרפרים בבטן, יובש בגרון. אני נכנס בפעם הראשונה בשערי הישיבה כתלמיד (בדירת הארעי שלה עם שלל קירות הגבס במבשרת ציון) יחד עם כל הבחורים, תלמידי מחזור א' בנהורא. ישיבה חדשה, חברים חדשים, מציאות חדשה. הכול חדש כל כך, ואני נזכר שאמרו לי איך "כל ההתחלות קשות". עכשיו הרגשתי עד כמה זה נכון, אבל מה שלמדתי מהר מאוד זה שקשה זה לא בהכרח רע.
כבר ברגע הראשון, הסביר לנו ראש הישיבה בחיוך, שדווקא הדברים שקשים לנו הם שעוזרים לנו לגדול. כמו בחור שמתאמן בחדר כושר, אם ירים 5 קילו שוב ושוב, השרירים שלו לא יתפתחו. רק כאשר הוא יאתגר את עצמו ויוסיף עוד משקל - רק אז באמת יצליח להתפתח ולגדול.
חרטתי את היסוד הזה על ליבי, וכך נהפך לו כל קושי שנתקלתי בו, ממשהו מפחיד למשהו מרתק. המרתיע הפך מאתגר, והמחליש - למחזק. לחץ חברתי, בגרויות, מעבר לישיבה גדולה, שידוכים, כולל, חינוך ילדים, פרנסה, שלום בית - האתגרים מרובים, אבל היסוד הוא אחד.
ר"ח אלול תשע"ז. פרפרים בבטן, יובש בגרון - אני נכנס בפעם הראשונה בשערי הישיבה כר"מ (בדירת הקבע שלה עם שלל בנייני האבן במבוא חורון) תפקיד חדש, תלמידים חדשים, מציאות חדשה, הכול היה חדש. שוב אני נזכר ש"כל ההתחלות קשות" ושוב הרגשתי עד כמה זה נכון. כבר ידעתי שקשה זה לא בהכרח רע.
וכבר ברגע הראשון, ניגש אלי ראש הישיבה והזכיר לי את אותו יסוד שהוא לימד אותי 21 שנים לפני כן. אותו יסוד שליווה אותי בכל הצמתים והאתגרים שחוויתי בחיי. ראש הישיבה המשיך לעמוד לידי כאשר הוא מחווה קלות עם היד שלו לכיוון התלמידים החדשים שנכנסים בשער. ולאחר התעשתות קלה הבנתי שהתפקיד שלי כרגע הוא להעביר היסוד הזה הלאה.
ניגשתי לתלמידים החדשים, ומיד ראיתי שהם עם פרפרים בבטן, וכנראה גם עם יובש בגרון. בשבילם זו ישיבה חדשה, חברים חדשים, ומציאות חדשה. הכול חדש כל כך - וכבר ברגע הראשון הסברתי להם עם חיוך - שדווקא הדברים שקשים לנו, הם שעוזרים לנו לגדול.
התלמידים האלו כבר גדלו ברוך ה', והם ממשיכים עם היסוד החשוב הזה הלאה, וכבר מעבירים אותו לדורות הבאים.
את היסודות שלי קיבלתי כתלמיד בנהורא, ויש לי היום את הזכות להעביר את אותם יסודות הלאה. אני עושה את זה מתוקף תפקידי כר"מ בישיבה, אבל למעשה התפקיד הזה מוטל על כל אחד מאיתנו. בשנים שלנו בישיבה אנחנו מקבלים את היסודות, את הדרך וההשקפה, ומוטלות עלינו האחריות והזכות להשתמש בהם ולהעביר אותם הלאה.
הרבה דברים השתנו מאז נכנסתי כתלמיד לישיבה באותו אלול תשנ"ו. למען האמת, הרבה דברים גם השתנו מאז שנכנסתי כר"מ באלול תשע"ז, אבל כמה דברים נשארו אותו דבר: אותם יסודות. אותה הנהגה והדרכה. ו...אותו חיוך.
זה הסיפור שלי, הסיפור של ישיבת נהורא.