עם שובנו אל פרשת בראשית, שורש כל התורה שהכל נעוץ בה, מקום איתנו להתבונן אל תכליתה של הבריאה ומגמת עבודתנו בעולם הזה.
בדרך רמז סתום וחתום העמידנו רש"י בפירושו לכתוב "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם": בְּהֵא בְּרָאָם - בב' אותיות הללו של השם יָצַר שני עולמים. העולם הזה נברא בה"א ועולם הבא נברא ביו"ד.
הבריאה במסגרת הזמן
הזמן, כמרכיב מהותי בבריאה, רמוז במילה הראשונה של תורתנו: "בראשית — ברא שית". עבודת ה' והשתלמות האדם לפני קונו לא תתכן כי אם בעולם הנתון בתבנית הזמן.
עולם הזה בה"א, עולם הבא ביו"ד
היו"ד שהיא כמו נקודה מורה על קדושה. העולם הבא נברא ביו"ד — נקודת מרכז בלתי מתחלקת; נעדר תכונות גשמיות. האות ה"א היא הקפה מסביב לנקודת היו"ד.
שבת — מעין עולם הבא
מספר שבעה מורה על המדרגה שמתחבר ביחד הגשמי ובלתי גשמי. היום השביעי הוא שיבה אל נקודת המרכז, "היכל הקודש".