בתוך דיניה של פרה אדומה שבהם פותחת פרשתנו, מצויים דיני טומאת מת המתחילים 'זֹאת הַתּוֹרָה, אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל'. בגמרא דרשו על כך את הדרשה היסודית: 'מנין שאין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה - שנאמר זֹאת הַתּוֹרָה, אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל'.
ממשלת החומר והכנעתו
משחר ההיסטוריה האנושית, מעת שחטא האדם הראשון באכילה מעץ הדעת והוטל לתוך המאבק הקיומי בין טוב לרע, נתון האדם תחת ממשלת החומר והגוף, המבקשים להכשילו ולהטותו מדרך העבודה.
הפרה היא סמל לכוחו של החומר, 'וְרָב תְּבוּאֹות בְּכֹחַ שׁוֹר'. היא מייצגת את חומריות העולם, ויותר מזה את החלק החומרי שבאדם.
בין מי מריבה לארץ נחלי מים
פעמיים באו ישראל למשה וביקשו מים. הפעם הראשונה היתה ברפידים, סמוך ליציאתם ממצרים. כעבור ארבעים שנות נדודים מתעוררת שוב אותה דרישה.
שיאו של תהליך הכנעת החומר של ישראל הוא בהגעה לארץ ישראל. אם במדבר היו חייהם נעדרי דאגות הגוף - ארץ ישראל היא מקום של עבודת ה' גם עם הארץ והחומר.