אהבת ישראל כיצד?

פרשת אחרי מות - קדושים

שיחתו של מורנו ראש הישיבה הרב אברהם יצחק גרינבוים שליט"א

על הציווי המופיע בפרשתנו 'וְאָהַבְתָ לְרֵעֲךָ כָמוֹךָ אֲנִי ה'', מובאת במדרש 'תורת כהנים' אמירתו הידועה של רבי עקיבא: 'וְאָהַבְתָ לְרֵעֲךָ כָמוֹךָ' - רבי עקיבא אומר: זה כלל גדול בתורה. אולם בהמשך לזה מובאים דבריו הידועים פחות, של מי שהיה חתנו של רבי עקיבא: בן עזאי אומר: 'זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם' - זה כלל גדול מזה.

סמיכות הדברים זה לזה מעוררת תמיהה, וגם עצם דברי בן עזאי אינם מחוורים. האם בא לחלוק על רבי עקיבא או להוסיף על דבריו? ומהו הכלל הגדול שבפסוק שהביא?

חסידותו של רבי עקיבא

ראינו כי רבי עקיבא העמיד ככלל גדול בתורה את מצות אהבת הרֵע. גם בתולדותיו מוצאים אנו כי נהג במידה זו בפועל, אפילו כלפי מי שגרם לו רע. אך ברגעיו האחרונים, מוצאים אנחנו אהבה אחרת שהיתה בראש מעייניו.

לא מקרה הוא ששתי אהבות אלו, אהבת ישראל ואהבת ה', עמדו יחד במוקד חייו של רבי עקיבא. בין שתי מצוות אלו מתקיים קשר עמוק והדדי.

תוספתו של בן עזאי

שני חלקים אלו המשלימים זה את זה, הינם שתיים מתוך שלוש צלעות שאינן ניתנות להפרדה: "קדשא בריך הוא, אורייתא וישראל - חד הוא". ונראה כי תגובתו של בן עזאי לדברי רבי עקיבא מתייחסת לצלע השלישית בצירוף זה.

בכתבי המקובלים נאמר כי כשנברא אדם הראשון בצלם אלקים, נפח בו ה' נשמה כוללת, הכלולה משישים ריבוא נשמותיהם של כלל ישראל.

אדם אתם

בשנת תרע"ב התקיים בעיר קייב משפטו של היהודי מנדל בייליס, אשר העלילו עליו עלילת דם. ישראל אדם הם, מאוחדים כגוף אחד ולב אחד. ודבר זה מכשירם להיות צלם אלוקים, כפי שהיה אדם הראשון בהבראו, ולעמוד כעם ה' ומקבלי תורתו.

ימי הספירה שאנו מצויים בהם, מזכירים לנו באמצעות מנהגי האבלות כי למרבה הצער תלמידי רבי עקיבא לא שמעו את מוסר רבם בעניין זה. 'וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ'. ניתן דעתנו להתחזק ולהתעלות באהבת ישראל.