הבדלה כדרך ההתמודדות עם הרע

פרשת תזריע-מצורע

שיחתו של מורנו ראש הישיבה הרב אברהם יצחק גרינבוים שליט"א

תחילתה של פרשתנו בהולדתו של בן, 'אִשָּׁה כִי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר'. שעת הלידה היא רגע מרומם ומרגש, שעת בואה לעולם של נשמה טהורה וזכה, אשר כל עתידה לפניה.

אלא שכך היא המידה, שכל המרומם ומקודש מחבירו, יותר עלול הוא לנפילה ולטומאה. כך רואים אנו בהלכה, שחולין נטמאים רק מראשון לטומאה, ותרומה אף משני לטומאה, ואילו קדשים שדרגתם גבוהה יותר - נטמאים אף משלישי.

שקרא לא קאי

ממאפייניו של השקר, הוא שאין לו קיום עצמי. כדברי הגמרא 'קושטא - קאי, שיקרא - לא קאי'. מה שמאפשר את המשכיות הרע והשקר, הוא אותו חלק קטן של אמת שמעורב בו.

מראשית הבריאה הטוב והרע חבוקים הם ומעורבים זה בזה. הסייף והספר ניתנו מכורכין מן השמים, אור וחושך משמשין בערבוביה. ועבודתנו מאז היא 'בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם' מתוך 'וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ', להפריד את הבר מהמוץ והתבן.

דור שכולו חייב

על מנת שיוכל האור להפציע ולזרוח, כדי שתוכל מלכות ה' להתגלות בעולם, יש צורך להגיע למצב שהחושך - חושך מוחלט הוא, ללא שמץ אורה. רק כאשר הרע בָּדֵל מהטוב לחלוטין יכול הוא לעבור מן העולם.

הבדלה מנין

בשעה שעמד אליהו בהר הכרמל, במלחמתו הגדולה בנביאי הבעל, מוצאים אנו אותו קורא לעם ישראל: 'עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים?'

בירושלמי מבואר מפני מה נקבעה ברכת ההבדלה במוצאי שבת אחר תחילת ברכת חונן הדעת, כי 'אם אין דעה - הבדלה מניין?!'. הדעת נחוצה בשעה שהרע מעורה בטוב וכרוך בו, ועבודתנו היא לזהות אותו ולהישמר ממנו.

כעת, בימי הספירה, אנו מתכוננים וכוספים ליום מתן תורה, קבלת הדעת המאפשרת את ההבדלה. עבודתנו בימים אלו היא להיבדל ולפרוש מסיגי הרע המעורבים בטוב.