במאמר הקודם התחלנו לעמוד על התמורה שהתחוללה בעם ישראל בסיום ארבעים שנות נדודיהם במדבר, עם התקרבם לשערי ארץ ישראל. פרשתנו היא המשך של אותה התרחשות, ובה מתחוללים חילופי הנהגה הנוגעים לשינוי זה, ויהושע בן נון מתמנה למנהיגם של ישראל במקום משה.
שבכתב ושבעל פה
בכתבי כמה מרבותינו מצויה הגדרה דומה לחילוק ההנהגות בין משה ליהושע. כך כותב ה"שפת אמת": חז"ל אמרו 'פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה'. כי בחינת משה רבינו ע"ה הוא עלמא דדכורא והוא פני חמה, ויהושע בחינת לבנה.
יהושע ופנחס
מה היתה מידתו של יהושע, שמחמתה נעשה לסמל ומופת של תורה שבעל פה? שתי תכונות שונות מתאחדות בלימודה של התורה שבעל פה.
כיבוש הארץ
חילוק נוסף בין הנהגותיהם של משה ויהושע נוגע במישרין למה שהתבאר במאמר לפרשת חוקת. הנהגתו של משה רבינו התייחדה בהיותה רצופה ניסים ויציאה מדרך הטבע.