ברגע הגורלי בחייו של אברהם בן תרח, נגלה אליו האלקים ומטיל על שכמו את התביעה הראשונה הנדרשת ממנו: "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ".
לך לך - מארצך!
לא הליכה פיזית מאור-כשדים נדרשה מאברהם אבינו. אין זאת אלא הקריאה התמידית להתנתקות מן הארץ, מן המולדת הגשמית הרחוקה מדבר ה'.
"תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג"?!
יוצא אברהם מארצו, מנתק עצמו מארציותו של תרח. אולם בליבו תמיהה על מהלכה העלום של דרכו הרוחנית.
ראש לכל - לך לך!
זמן-חורף ארוך טומן בחובּו את סכנת השאננות; חטאת השלוה רובצת לפתחנו. אל נכון אזננו כרויות לשמוע בכל עת את שירתם של בני קֹרח: "שִׁמְעִי בַת וּרְאִי וְהַטִּי אָזְנֵךְ וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיךְ".